7 אדר ב׳ 5771

מקום שנהגו
מנהגים דק״ק בעכהאפען, פראנקוניה, בוואריה, אשכנז
לאור מנהגי קהילות אשכנז ופולין
כולל שלושה חלקים:
א. מנהגי בית הכנסת
ב. תקנות ומנהגי החברה קדישא דגמילות חסדים וקברנים
ג. ספר הזכרות נשמות
נכתבו ע״י כהר״ר אורי שרגא ראזענשטיין זצ״ל, מרביץ תורה בבעכהאפען, ונעתקו מכתב ידו
נערך עם הערות ע״י הרב שלמה הלוי קאטאנקע

לונדון, תשע״א

הפצה ע״י הדרת ספר. הפצה בבריטניה ע״י לעהמאנס. ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות.

חלק בעברית, 463 עמודים: תוכן העניינים | דפי דוגמה

חלק באנגלית, 101 עמודים: תוכן העניינים | דפי דוגמה

נסקר ב׳המעין׳:

בעכהאפען היא עיירה כפרית בדרום גרמניה, בה התקיימה במשך מאות שנים קהילה קטנה בת כמה עשרות משפחות, ששרידיה הושמדו בשואה. היו בה בית כנסת מפואר עשוי עץ, תלמוד תורה, מקוה ובית קברות, והתנהלו בה חיי קהילה למופת. לא שימש בה רב ולא היו בה תלמידי חכמים, ולהיפך – ידיעת התורה היתה בה מועטה יחסית, אך חברי הקהילה לדורותיהם דבקו בשמירת המצוות ובמנהגי אבותיהם ללא שום שינוי. לעיתים הקפידו גם על שמירת מנהגים שאין להם יסוד – אך במקרים רבים היו קהילה זו וקהילות אחרות כמוה כמין 'שמורת טבע' אחרונה שבה נתקיימו מנהגים קדומים שכבר אבדו בקהילות הגדולות.

בין השנים תרכ"ח-תרס"ג שימש בקהילת בעכהאפען כ'כלי קודש' (מלמד, חזן, שוחט, קברן וכו') החבר ר' אורי שרגא רוזנשטיין ז"ל, והוא חיבר שני קונטרסים: 'מנהגי בית כנסת' (בעברית וביידיש) ו'תקנות ומנהגי החברא קדישא' (בגרמנית, עם תפילות בעברית). מתברר שהמנהגים בבעכהאפען היוו המשך ישיר למנהג אשכנז העתיק, הוא מנהג בני ריינוס הקדום, בן זוגו של מנהג בני אושטרייך שהשפיע יותר על מזרח אירופה.

לפני כמה שנים התלהב ת"ח צעיר מאנגליה בשם ר' שלמה קטנקה, שאביו וסביו החזנים הקפידו מאוד על שמירת המנהגים ומסורות התפילה המדוייקות, מחידוש קהילות 'מנהג אשכנז' בדורנו, החל להתעמק בספרי מנהגים, ונתעורר בו חשק עז להשתתף בחשיפתם לאור עולם של מקורות המנהג העתיק הזה. לאחר שנתוודע לרב בנימין שלמה המבורגר הפקיד בידו האחרון צילום של קונטרס מנהגי בעכהאפען הנ"ל, ולאחר עבודה מאומצת במשך שנים זכה הרב קטנקה לברך על המוגמר – ומקביל הקים את בית הכנסת 'קהילת אשכנז' במודיעין עילית, בו נוהג בקפדנות מנהג אשכנז העתיק.

בהקדמה ובמבוא המקיפים מוסברים סוגי המנהגים השונים שנהגו בקהילות אשכנז (ביניהם מנהגים עתיקים, מנהגים שהחלו בעקבות השפעה מסויימת, ומנהגים שנוצרו בעקבות תקנה מקומית שהשתרשה), ומתוארת בהרחבה ההיסטוריה היהודית של בעכהאפען. בין השאר מוצגות שם תמונות מרהיבות של פנים בית הכנסת, שקירותיו ותקרתו צויירו ביד אומן והיוו פנינה אומנותית, יהודית והיסטורית, עד שנשרף בית הכנסת ע"י הנכבדים שבין אזרחי העיר הגויים [!] סמוך אחרי 'ליל הבדולח', כאשר הקהילה כבר התרוקנה מבניה. אח"כ על פני כשלוש מאות עמודים מובאים מנהגי בית הכנסת בחול, בשבת ובמועדים עם מנגנון נרחב של הערות מחכימות הכוללות מקורות והשוואות לספרי המנהגים השונים ולמנהגים האשכנזיים האחרים, ואחריהם תקנות החברה-קדישא וספר ה'ממורבוק' של הקהילה, כשכל פרט בהם מואר ומוער. ביבליוגרפיה ומפתחות מפורטים, וכן נספחים חשובים וחלק אנגלי, משלימים את הספר.

מעניין לציין שבית הכנסת הואר עד יומו האחרון בנרות גם אחרי שחוברה העיירה כולה לזרם החשמל, ספק אם בגלל מיעוט היהודים בעיירה, שלא יכלו לשאת בנטל הכלכלי של הפיכת בית הכנסת ל'חשמלי' – ספק אם בגלל עקשנותם של בני הקהילה שלא לשנות גם בזה ממה שהיה מקובל מאות שנים.

אי אפשר שלא להתרשם מהעבודה הענקית והמדוייקת של המהדיר, שהצליח להפוך קונטרס קצר-יחסית וסתום בחלקו לספר מנהגים מקיף וחשוב, ומצד שני מהדקדוק של אבותינו בני אשכנז על פרטי-פרטים של מנהג, פרטי פרטים שהיו אולי נעלמים לתמיד לולי עבודתו החשובה של המהדיר שליט"א.